מפת חופש הנישואין הוא מסמך השוואתי ייחודי שהפיקה עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון שמאפשר לבדוק ולהשוות את מצב חופש הנישואין בכל מדינות העולם. מטרתה המקורית והמרכזית של המפה היתה לבדוק את מיקומה של ישראל יחסית למקובל בעולם ולהמחיש את העובדה, שלמרות היותה מדינה דמוקרטית וליברלית, ישראל ממוקמת בנושא זה לצד הנחשלות במדינות האסלאם. זאת, בתקווה לקדם שינוי מדיניות בישראל שיביא לחופש נישואין מלא, כלומר הן נישואין אזרחיים חילוניים והן נישואין באמצעות אנשי דת מכל הזרמים והעדות.
להפתעתנו לא היתה רשימה משווה כזאת בנמצא ולפיכך עבודת התחקיר המקיפה שביצעו נטשה רוט ומפיק המפה דובר חדו"ש מיקי סוקולובסקי, יצרה מסמך ראשון מסוגו (סייעו בתחקיר גם אנשי חדו"ש אדם רוס ונטלי פריטיקובסקי). המפה מגובה בטבלה נוחה מאוד לשימוש שבה המידע על המדינות. באפליקציית המפה בה השתמשנו כ-160 מדינות, בטבלה 194 מדינות. הפער נובע כנראה מגודלן של חלק מהמדינות והקושי להציגן במפה. כמה מדינות קטנות מאוד אינן מוזכרות גם בטבלה בשל חוסר היכולת להשיג מידע על מצב חופש הנישואין בהן.
אנו מקווים שהמפה תביא תועלת לא רק לישראלים אלא גם לגורמים נוספים הפועלים לקידום חופש הדת והשוויון ברחבי העולם. את אתר המפה עיצבה ובנתה חברת Lionways. רבות מהתמונות הנהדרות באתר הועמדו לרשותנו על ידי הצלמת טרה מקמאלן ועל כך תודתנו. ערך את הפרויקט סמנכ"ל חדו"ש למחקר והסברה שחר אילן. האתר הוקם בסיוע הקרן החדשה לישראל.
נכללו בבדיקה כמעט כל המדינות העצמאיות החברות באו"ם, וכן מספר ישויות מדיניות נוספות, וניתנו להן הציונים הבאים:
0 - הגבלות חמורות על חופש הנישואין;
1 - הגבלות חלקיות על חופש הנישואין – כלומר: אפליה משמעותית בתחום מסוים או מספר מגבלות פחות משמעותיות;
2 - חופש נישואין מלא או קרוב לכך.
מגוון מקורות נבחנו כדי להגיע להערכות הוגנות ועיקביות של מצב חופש הנישואין במדינות העולם. בסיס התייחסות מרכזי היו הדו"חות השנתיים של משרד החוץ האמריקאי – דו"ח חופש הדת בעולם ודו"ח זכויות האדם בעולם, אשר נבחנו ביחס לכל מדינה ומדינה. כן נעשה שימוש רב באתרים נוספים דוגמת מדד המגדר, מועצת אירופה, אתרי שגרירירויות ארצות הברית ואנגליה במדינות שונות ובמידע של הבנק העולמי. קישור למקור המידע העיקרי על כל מדינה מופיע בטבלה באתר.
מדינות להן ניתן הציון 0 הן בעיקר מדינות, בהן חוקי הנישואים מבוססים על פרשנות שמרנית נוקשה של הדת הדומיננטית, ואשר לא מתאפשרת בהן אלטרנטיבה אזרחית לנישואין דתיים. מדובר בעיקר במדינות בהן דיני השריעה המוסלמית משמשים כמסגרת החוקית לנישואין.
עם זאת, מדינה יכולה להיכלל בקטגוריה 0 גם אם יש בה חופש נישואין פורמלי אבל חופש הנישואין בפועל נפגע בעוצמה גדולה. זאת, למשל על ידי צירוף של אפלייה של נשים בחוקי הנישואין ונישואי ילדות בהיקף רחב. לעיתים קרובות הסיבה לכך שחופש הנישואין אינו נשמר בפועל היא שהמדינות, ביחוד באפריקה, מאפשרות לצד נישואין אזרחיים גם מערכות נישואין מקבילות, מסורתיות או מוסלמיות, שמפלות נשים בצורה קיצונית ומאפשרות נישואי ילדות, נישואין בכפיה ופוליגמיה.
הציון 1 ניתן למדינה במספר מיקרים. אחד הוא ליקויים בחוקי הנישואין הפוגעים בפועל בחופש הנישואין, למשל חוקים הקובעים גיל נישואין נמוך לנשים. מקרה שני בו ניתן ציון זה הוא כאשר קיים חופש נישואין פורמלי, אך הוא אינו נשמר בפועל לגבי חלק מהחברה, למשל נישואי ילדות בהיקף מוגבל. הדבר יכול לקרות הן בשל הכרה בחוקי נישואין דתיים ומסורתיים והן בשל התעלמות של מגזרים, בעיקר כפריים, מהחוק. יכולות להיות גם סיבות חברתיות או תרבותיות אחרות שמגבילות את חופש הנישואין וגרמו לציון 1, למשל שיטת מעמדות (קסטות).
במדינות אשר זכו לציון 2 הגבוה ביותר אין או כמעט ואין מגבלות רשמיות על חירות הנישואין. זאת, כמובן להוציא המגבלות המקובלות של גיל וקרבת משפחה. במדינות אלו מוכרים נישואין אזרחיים, והקבוצות הדתיות השונות חופשיות לערוך טקסי נישואין. במדינות בהן מכיר החוק אך ורק בתוקפם המחייב של נישואין אזרחיים, אך לא בטקסי נישואין דתיים, ניתן הציון 2 בכל זאת. הסיבה היא שאין בכך כדי למנוע את האפשרות להינשא וקיימת חירות נישואין דתיים בלי התערבות המדינה.
כמובן נשמח לקבל תגובות והערות על המפה, הטבלה ושאר התוכן באתר וכן מידע נוסף. אפשר לפנות באמצעות טופס "צור קשר" באתר זה או במייל info@hiddush.org.
הטבלה מציינת באמצעות אייקונים באיזו מדינה יש אפשרות לנישואין בין בני אותו מין או לרישום זוגיות שלהם. כן הבאנו סקירה של מצב חופש הנישואין לבני אותו מין. עם זאת, כיוון שמדובר בתופעה שעדין אינה רחבה מספיק, היא לא הובאה בחשבון בציון שניתן למדינות השונות.
עם זאת הסקירה שערכנו מגלה התקדמות. 34 מדינות כבר מאפשרות מיסוד זוגיות של בני אותו מין, באמצעות נישואין או רישום זוגיות. נראה שחופש נישואין בין בני שני המינים הוא תנאי מוקדם לחופש נישואין של בני אותו מין. היחידה מבין המדינות האלו שלא קיבלה את הציון 2 (המעיד על חופש נישואין) היא ונצואלה שקיבלה את הציון 1.
חופש הנישואין או מצב הקרוב לחופש נישואין (ציון 2) מתקיים בכמעט חצי ממדינות העולם (93 מדינות שהן 48%). ככלל, מדינות שהן דמוקרטיות מבוססות המיישמות מדיניות ליברלית בנושאים אחרים של מעמד אישי - מעניקות לאזרחיהן גם את מירב החופש להינשא. מאפיינים אלה מתקיימים בדרך כלל יחד עם הפרדת דת ומדינה. כמעט כל מדינות אירופה וכ-75% ממדינות אמריקה מאפשרות חופש נישואין מלא או כמעט מלא. 82 מתוך 93 המדינות שבהם שורר חופש נישואין (88%) הן מדינות נוצריות.
56 מדינות (שהן 29%) קיבלו את הציון 1 המעיד על חופש נישואין מוגבל. יותר מחצי מהן (30) הן מדינות נוצריות. וכשליש (17) הן מדינות מוסלמיות. 44 מתוכן (79%) ממוקמות באסיה ואפריקה. רק אחת (אלבניה) באירופה.
בסך הכל 45 מדינות, שהן קרוב לרבע ממדינות העולם (23%), קיבלו את הציון 0 שמשמעותו הגבלות קשות על חופש הנישואין. 33 מתוכן, שהן 73%, הן מדינות מוסלמיות. בין המדינות המוסלמיות בדירוג זה: אפגניסטן, איראן, פאקיסטן, ערב הסעודית וסודאן. רק 8 הן מדינות נוצריות. ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה שקיבלה ציון זה. אגב, גם כל שכנותיה של ישראל, מצרים, ירדן, סוריה ולבנון (וגם הרשות הפלשתינאית), קיבלו ציון 0 בשל מגבלות קשות על חופש הנישואין. לגבי הרשות, לא ראינו סיבה להמנע מלציין את העדר חופש הנישואין בשטחה, רק בשל המחלוקת על מעמדה המדיני.
במדינות המוסלמיות ההגבלות הקשות על חופש הנישואין נובעות בדרך כלל מכך שדיני השריעה הם ההסדר החוקי הבלעדי המוכר בענייני המעמד האישי. ברוב המדינות, אשר קבלו ציון 0, ההגבלות על חירות הנישואין מלוות גם בפגיעות משמעותיות אחרות בזכויות האדם. רוב המדינות בקטגוריה זו הן מדינות תיאוקרטיות,מדינות שבהן ניתן משקל רב לחוקים המסורתיים ו/או מדינות טוטליטריות.
בסך הכל המפה מתארת תמונה גיאוגרפית ברורה. בעולם מתקיים גרעין קשה של מדינות ללא חופש נישואין בצפון, מרכז ומזרח אפריקה, המזרח התיכון ומערב ומרכז אסיה. הוא יוצר את הכתם השחור הגדול במרכז המפה. את הגרעין הזה מקיפות ממזרח (אסיה) ומדרום (דרום ומערב אפריקה) מדינות רבות שבהן מגבלות חלקיות על חופש הנישואין. הן יוצרות את שני הכתמים האפורים הגדולים במפה.
בצפון, במערב ובדרום מזרח: ארבע היבשות שצבועות בלבן ובהן חופש נישואים כמעט מלא: שתי האמריקות, אירופה ואוקיאניה. היבשת שבה התמונה הברורה ביותר היא אירופה. מתוך 46 מדינות ב-44 יש חופש נישואין, במדינה אחת (אלבניה) יש מגבלות על חופש הנישואין ובמדינה אחת (הותיקן) יש מגבלות קשות. אמנם בשתי יבשות אמריקה ובאוקיאניה יש ביחד 12 מדינות שקיבלו ציון 1 בשל מגבלות על חופש הנישואין (מתוך 45, כלומר כרבע). אך מדובר בדרך כלל במדינות קטנות מאוד. רק מדינה אחת ביבשות אלה (פפואה גינאה החדשה) קיבלה ציון 0. לצורך המפה והסטטיסטיקה שלה צורפו כל מדינות אמריקה המרכזית לצפון אמריקה.
באסיה קיבלו את הציון 0, המעיד על מגבלות קשות על חופש הנישואין, 21 מדינות, שהן 44% מתוך ממדינות היבשת. 19 מתוכן הם מדינות מוסלמיות שבהן שולטים חוקי השריעה. השתיים האחרות הן צפון קוריאה, שבה שיטה מעמדית שמגבילה מאוד את חופש הנישואין, וישראל שבה מונופול של נישואין דתיים שמונע מרבים להתחתן בגבולות המדינה. לעומת זאת המדינות הבודהיסטיות וההינדואיסטיות ומדינות ברית המועצות לשעבר באסיה נחלקות בין מדינות שבהן חופש נישואין (11 מדינות קיבלו את הציון 2) לכאלה שבהן תופעות של אפליית נשים וכן נישואי ילדים (16 מדינות קיבלו את הציון 1).
רק 5 מדינות מתוך 55 מדינות אפריקה (פחות מ-10%) קיבלו את הציון 2, המעיד על חופש נישואין. 28 מדינות, כחצי ממדינות היבשת קיבלו את הציון 1 ו-22 מדינות את הציון 0. מדינות צפון אפריקה קיבלו את הציון 0 משום שחוקי הנישואין בהם כפופים לדיני השריעה המוסלמית. אבל רבות ממדינות אפריקה האחרות קיבלו את הציון 0 או 1 בשל סיבות אחרות. אפשרות אחת היא שהמדינה מכירה במספר מערכות חוקי נישואין מקבילות והחוקים המסורתיים או הדתיים גורמים לאפליים נשים ו/או נישואי ילדים, נישואים בכפייה ולעיתים גם פוליגמיה. אפשרות שניה היא שלמרות שהחוק קובע חופש נישואין, החוקים המסורתיים ממשיכים לשלוט וגורמים לחלק או לכל התופעות האמורות.
ב-120 מדינות, קרוב לשני שליש ממדינות העולם, הדת הדומיננטית היא הנצרות. מתוכן ביותר משני שליש (82 מדינות) יש חופש נישואין, ורק ב-8 יש מגבלות קשות שגרמו לציון 0. ב-53 מדינות הדת הדומיננטית היא האסלאם. רק ב-3 מתוכן, שהן 6%, יש חופש נישואין. ב-33 מדינות שהן קרוב לשני שליש ממדינות האיסלאם יש מגבלות קשות על חוקי הנישואין (ציון 0). ב-14 מדינות הדת המרכזית היא בודהיזם או הינדואיזם. חציין קיבלו את הציון 2 וחצין את הציון 1, אבל באף אחת מהן לא נמצאו מגבלות קשות על חופש הנישואין.
לישראל ניתן ציון 0, בשל המגבלות הקשות המוטלות בה על סוגי הנישואין ועל הכשירות לנישואין. ההגבלות הקשות על חופש הנישואין מציבות אותה לצד המדינות החשוכות באזור ובעולם בתחום חוקי הנישואין.
החוק הישראלי מאפשר רק נישואין דתיים המבוצעים על ידי עדות דתיות מוכרות ואינו מאפשר נישואין אזרחיים. באוכלוסיה היהודית יש לרבנות הראשית המייצגת את הזרם האורתודוכסי מונופול על הנישואין. יכולים להתחתן בישראל רק מי שמוכרים כיהודים על פי ההלכה האורתודוכסית, וזאת אך ורק בינם לבין עצמם. זאת, למרות שעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל 19% מאוכלוסיה היהודית בלבד מגדירים עצמם כאורתודוכסים ו-81% כחילונים או מסורתיים. גם בני עדות דתיות אחרות, יכולים להינשא רק באמצעות כוהני הדת שלהם ורק בינם לבין עצמם.
התוצאה של המצב החוקי בישראל היא בין השאר, שלא מתאפשרים נישואין בין דתיים או נישואין של מי שמוגדרים חסרי דת. בישראל חיים היום יותר מ-300 אלף אזרחים המוגדרים חסרי דת, המהווים כ-4% מהאוכלוסייה. מדובר באנשים שהגיעו לישראל כעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר או בצאצאים שלהם. הגידול הטבעי שלהם מתקרב ל-5000 איש בשנה. הרקע להיווצרות הבעיה: חוק השבות מאפשר לצאצאים של יהודים עד דור שני ולבני זוג של יהודים לעלות לישראל ולהתאזרח בה. זאת, גם אם רק האב או הסב היו יהודים והאם או הסבתא לא. אבל על פי ההלכה האורתודוכסית, היהדות נקבעת על פי האם. חסרי הדת הם ברובם צאצאים לאב או לסב יהודי ולאם או סבתא שאינה יהודיה.
גם יהודים על פי ההלכה האורתודוכסית מוצאים עצמם לעתים משוללי זכות נישואין, למשל במקרים של פסולי או מנועי חיתון על פי ההלכה. חלקם הם מי שהוגדרו על ידי הרבנות כממזרים, משום שנולדו לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה. נשים גרושות אינן יכולות להתחתן עם מי שמוגדרים כוהנים (שנחשבים צאצאים למשפחות הכוהנים הקדומות).
המדינה מכירה רק בנישואין שעורכים בישראל רבנים מהזרם האורתודוכסי. נישואין שעורכים רבנים של הזרמים המתקדמים (רפורמים וקונסרבטיבים) אינם מוכרים. חוק השבות מכיר בגרים שהתגיירו בגיור לא אורתודוכסי והם יכולים לעלות ולהתאזרח בישראל. אבל הרבנות אינה מכירה בהם כיהודים ואינה מסכימה לחתן אותם. לפיכך, גרים שהצטרפו ליהדות דרך הזרמים המתקדמים (הרפורמי והקונסרבטיבי), ולעיתים גם גרים אורתודוכסים שהתגיירו על ידי רבנים אורתודוכסים מקלים, אינם יכולים להינשא בישראל.
המונופול האורתודוכסי גם שולל מזוגות רבים, חילונים, דתיים לא-אורתודוכסים ואף אורתודוכסים מתונים, את הזכות להינשא על פי אמונתם. זאת, בין היתר משום שהטקס האורתודוכסי אינו שוויוני כלפי האישה. זוגות רבים כאלה בוחרים להינשא בחו"ל ואחרים מוותרים על נישואין.
עם זאת, בעקבות פסיקות בג"צ מאז שנות הששים, משרד הפנים רושם נישואין אזרחיים שבוצעו בחו"ל. נישואין אלה מבוצעים בעיקר בקפריסין הסמוכה, באיטליה ובמדינות ברית המועצות לשעבר. יודגש כי בהבדל מן הרישום, הרי שאלת תוקפם בישראל של נישואין אזרחיים שנערכו בחו"ל טרם הוכרעה סופית, וקיימות דעות ופסיקות סותרות בעניין.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל, 9,262 זוגות דיווחו ב-2010 למשרד הפנים שנישאו בחו"ל. זאת, לעומת 47,855 זוגות שהתחתנו באותה שנה בישראל. כלומר 16% מהנישואין של ישראלים נערכו בחו"ל. יודגש, גם זוגות יהודים אשר בחרו להינשא בנישואין אזרחיים בחו"ל כפופים לסמכות בית הדין הרבני האורתודוכסי בבואם להתגרש. החוק הדתי האורתודוכסי, המנחה את בתי הדין הדתיים, מפלה נשים לרעה. בין היתר הוא אינו מאפשר לכפות גירושין על גברים, מה שמקנה להם יכולת סחיטה משמעותית.
עמותת חדו"ש עורכת באמצעות מכון סמית מחקר דעת קהל שנתי המבוסס על מדגם מוגדל הקרוי "מדד הדת והמדינה" ובודק את עמדות הציבור בנושאי חופש הדת והשויון בנטל. מאז החלה עריכת המחקר לפני ארבע שנים נשמרה בכל המדדים תמיכה יציבה של כ-60% בהכרה של ישראל בכל סוגי הנישואין, כולל נישואין אזרחיים ונישואין שיערכו על ידי רבנים לא אורתודוכסיים. גם סקרים ומחקרים שערכו גורמים אחרים מעידים על רמת התמיכה הגבוהה הזאת בהנהגת נישואין אזרחיים. העמדה המובהקת הזאת של הציבור אינה זוכה להיענות של המערכת הפוליטית. הצעות חוק להנהגת נישואין אזרחיים נופלות שוב ושוב בכנסת. הסיבה העיקרית לכך היתה עד לאחרונה התנגדות המפלגות החרדיות שהיו שותפות כמעט קבועות בקואליציה.
הממשלה הנוכחית, שבה המפלגות החרדיות אינן חברות, נראית כהזדמנות היסטורית להנהגת נישואין אזרחיים בישראל. אלא שספק אם מפלגת הבית היהודי הדתית לאומית, שחברה בקואליציה הנוכחית, תאפשר זאת. אפשרות אחרת הנידונה היא העברת חוק ברית זוגיות במקום נישואין אזרחיים. ברית הזוגיות היא התקשרות שמעניקה זכויות דומות מאד לאלה של נישואין ומזכירה במידה ניכרת מיסוד של תופעת הידועים בציבור. במדינות שונות בעולם מוצע מסלול רישום זוגיות למי שמעוניינים למסד את הקשר ביניהם ללא נישואין ולבני זוג מאותו מין. בישראל ההצעה היא שהמילה נישואין תשמר להליך הדתי ואילו זוג שיהיה מעוניין במיסוד אזרחי של יחסיו יסתפק ברישום זוגיות. גם ההתכנות הפוליטית של ההצעה הזאת עדין לא ברורה. להצעה זו יש התנגדות גם בחוגי הפלורליזם וחופש הדת, שחלקם רואים בה מתן מעמד של סוג ב' למי שרוצים נישואין שלא באמצעות הממסד האורתודוכסי.