הציבור בעד חופש נישואין בישראל, אך אינו מודע לחומרת המצב

סקרי חדו"ש – לחופש דת ושוויון שבים ומצביעים על כך שרוב עצום בציבור מתנגד למדיניות הממשלה והכנסת המונעות חופש בחירה בנישואין וגירושין. זאת בניגוד לאחת מהזכויות הבסיסיות ביותר המפורטות בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, אשר אומצה ב-10 בדצמבר 1948 ולכבודה מציין היום העולם את יום זכויות האדם הבינלאומי. [סעיף 16 לזכויות האדם: לגברים ונשים מכל גיל, ללא הגבלה כלשהי בגלל גזע, לאום או דת, הזכות להינשא ולהקים משפחה. הם זכאים לזכויות שוות בכל הנוגע לנישואין, במשך הנישואין ובזמן פירוקם].

לקראת יום זכויות האדם הבינ"ל, ערכה עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון סקר מיוחד בו ביקשה לעמוד על מידת המודעות של הציבור לחומרת הבעיה שיוצרת ההפרה. את הסקר ערך מכון סמית עבור חדו"ש בקרב 500 איש כמדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. הסקר נערך בין התאריכים 6-7 בדצמבר 2017.

להערכת חדו"ש למעלה מ-700,000 אזרחים אינם יכולה להינשא כלל בישראל בשל שליטת הרבנות בזכות לנישואין. ביניהם כלולים עולי בריה"מ לשעבר שהרבנות אינה מכירה ביהדותם, פסולי ומנועי חיתון, להט"ב, גרים לא אורתודוכסים וכו'. אך רק 11% מן הציבור היהודי הבוגר יודעים זאת. כ-50% סבורים שמספרם נמוך מ-100,000. בקרב הציבור החילוני המודעות רבה יותר - 20% גרסו שהמספר גדול מחצי מליון. המודעות רבה יותר בקרב עולי בריה"מ לשעבר [28%] מאשר בקרב ישראל ותיקים – 7% בלבד. בולטת אי הידיעה, ואולי גם ההדחקה, בציבור החרדי והדתי [37% ו-30% בהתאמה] שסבורים שהמספר קטן יותר מ-10,000, בהשוואה ל-8% בלבד מהציבור החילוני.

63% מהציבור היהודי אינו מודע לכך שגם נישואין אזרחיים בחו"ל אינם "פותרים את הבעיה", וכי אם הנישואין עולים על שרטון - סמכות התרת הנישואין נתונה אך ורק בידי בתי הדין הרבניים. 25% חשבו שניתן לערוך גם גירושין אזרחיים בארץ, 19% סברו כי ניתן לערוך את הגירושין האזרחיים בחו"ל ו19% נוספים חשבו שכל האפשרויות לגירושין פרוסות בפני בני הזוג. בולטת העובדה כי רק 27% מקרב הצעירים [עד גיל 29], שהם הקבוצה הרלבנטית ביותר לקבלת החלטות בנושא הנישואין, מודעים לכך, בעוד 30% סבורים שיוכלו להתגרש בגירושין אזרחיים בישראל, ו-25% שיוכלו להתגרש בגירושין אזרחיים בחו"ל. שלא במפתיע, קרבנותיהן העיקריים של שליטת בתי הדין הרבניים – נשים, מודעות יותר לכך (44%), בהשוואה ל-30% מן הגברים בלבד.

הבורות בקרב הציבור פועלת בדרכים שונות להנצחת השליטה הרבנית, ובין השאר בחשש חסר היסוד לכך שילדים שנולדו לנישואין שהרבנות אינה מכירה בהם יוכרזו כממזרים. רק כמחצית מהציבור היהודי הבוגר [51%] יודעים כי על פי ההלכה, ילדים הנולדים מחוץ לנישואין [לאשה יהודיה רווקה או לזוג החי כידועים בציבור ללא נישואין] או שנישאו בנישואין לא-אורתודוכסיים אינם נחשבים כממזרים. 29% סוברים שילדים אלה עלולים להיות מוכרזים כממזרים. אין ספק שדעה קדומה זו, המבוססת על נורמות נוצריות ואשר הרבנות אינה פועלת לתיקונה, משפיעה על זוגות רבים שהיו רוצים להינשא מחוץ לרבנות שלא לעשות זאת, וליצירת לחץ משפחתי בעניין. משמעותית במיוחד העובדה כי אמונה זו קיימת בקרב הקבוצה הרלבנטית ביותר לבחירת סוג הנישואין: 36% מקרב גילאים צעירים עד 29%. דעה קדומה זו בולטת במפתיע גם בציבור החרדי, הדתי והמסורתי הקרוב לדת, אשר היה אמור לדעת את האמת ההלכתית [35,36 ו-37 אחוז בהתאמה].

מנכ"ל עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון הרב עו"ד אורי רגב אמר בתגובה ש"הפוליטיקאים הישראלים מכרו את הזכות לנישואין ואת כבוד האדם הכרוך בזכות זו תמורת טובות הנאה פוליטיות. הסקר מלמד שהציבור אף אינו מודע עד כמה רחבה ועמוקה הפגיעה בזכות למשפחה, ואין לי ספק שהרחבת המודעות לאמת הקשה תגדיל עוד יותר את הרוב הדורש מן הממשלה לכבד את הזכות לבחירה חופשית בנישואין וגירושין. הגיעה העת לאמר בגלוי ובקול לפוליטיקאים המתיימרים לייצג את רצון העם: לא עוד!"

מדיניותן של ממשלות ישראל סותרת בעליל את רצון הציבור ולא רק את העקרונות המקובלים בכל העולם הנאור. על פי סקרי דעת קהל נוספים של חדו"ש לשנת 2017 שערך מכון סמית בקרב הציבור היהודי הבוגר בישראל: 67% תומכים בהכרת המדינה בכל סוגי הנישואין, 79%תומכים בהכרה בזוגיות של בני אותו מין, 90% רוצים לראות שינוי במדיניות כלפי עגונות ומסורבות גט ו-55% היו בוחרים במסגרת נישואין מחוץ לרבנות אם היתה מתאפשרת להם בחירה. בקרב הציבור החילוני בישראל – 82%[!] השיבו כי היו בוחרים להינשא מחוץ לרבנות אם הדבר לא היה ניכפה עליהם.