הסיפור של שלמה

הנה שאלה: אם יוודע לנו שעסק כלשהו מפלה לרעה קבוצת בני אדם – לדוגמא כהי עור, מזרחים, ערבים, יהודים, או נניח ... נשים – האם נרצה לקנות ממנו משהו או לתמוך בו, באופן ישיר או עקיף? אז איך זה שחתונה ברבנות, המפלה נשים על כל צעד ושעל, זה דבר שפתאום מקובל על כולם?

בטקסי הנישואין של הרבנות הראשית יש סממנים שונים המבליטים את עליונות הגבר לעומת מעמדה הנחות של האישה. אישה (למשל ידידה של הכלה או החתן) לא יכולה להעיד על הקידושין (ובכלל, נשים פסולות לעדות) אישה לא תחזיק את אחד ממוטות החופה (כנראה מנהג ולא ציווי דתי). על החתן להיכנס ראשון לחופה ולעמוד שם כ"בעל הבית", ואז הכלה מובאת אליו, כשפניה מכוסות (עם בד שקוף יותר או פחות).

החתן והכלה רוצים להגיע שלובי ידיים אל החופה (המסמלת את הבית) ולהיכנס אליה יחד? יפה, שיירצו... היינו פעם בחתונה בה החתן והכלה התכוונו להיכנס זה לצד זו לחופה לצלילי שיר שבחרו, ולתדהמתם ולתדהמת הקהל, הרב (מבכירי הרבנים בישראל) השפיל אותם לעיני ואזני כל האורחים, כשצעק במיקרופון שאצלו אין דברים כאלו, ושקודם הגבר נכנס, והאישה לאחר מכן, אחרת לא ינהל את הטקס.

אשה אינה אומרת "שבע ברכות" משום שזו ברכת המצוות ומאחר שאשה אינה מצווה, היא לא תברך במקום בו יש גברים (שהמצווה יכולה לזכות אותם). וזאת מבלי להזכיר את הכתובה המסורתית, שהיא מעין שטר קניין של האישה ממשפחתה ואת הסכום שנקוב בה כדמי ביטול עסקה או את "הדרכת הכלה" בידי הרבנית ואת חובתה של האישה ל"היטהר", ושאלות בעניינים אישיים ופרטיים...

אז כן... יש שיגידו שה"פרשנות" שלי ביחס לפרט זה או אחר מוטעית (והם בוודאי יגידו את זה גם ביחס ל"פרשנות" הפסוק בברכות השחר שבו גברים מברכים "ברוך שלא עשני אישה" ונשים מברכות "ברוך שעשני כרצונו"). ואפשר שבנקודה זו או אחרת יהיו חריגים, או רבנים ש"זורמים" יותר, אבל המהות היא אותה מהות מפלה.

לפני 25 שנים, כשהחלטנו להתחתן, בחרנו פשוט לא להתקרב אל פתח הדלת של עסק מפלה-נשים שכזה. נישאנו בטקס שוויוני אותו ערך רב רפורמי. נכנסנו יחד לחופה, שווי זכויות וחובות. חברה טובה של אשתי היתה אחד העדים, וגם החזיקה את מוט החופה. הבחירה ברב רפורמי לעומת חתונה אזרחית לחלוטין הייתה פשרה בין החילוניות המוחלטת שלנו לבין רגשי המשפחה הקרובה שחלקם מסורתיים ובאים מרקע דתי. אז, כמו גם כיום, נישואין שלא ע"י הרבנות אינם מוכרים במדינת ישראל, שנתנה בלעדיות מוחלטת לאותו עסק מפלה (כן, זו אותה מדינה שהצהירה במגילת העצמאות שלה ש"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". אז הצהירה... אז מה? גם צריך לקיים?). יהודים אזרחי מדינות זרות יכולים להינשא בארצותיהם אצל רב רפורמי ונישואיהם יהיו תקפים בישראל. אבל לא ישראלים... כישראלים שלא נישאו ברבנות, כדי שנוכל להרשם כנשואים במשרד הפנים של מדינת ישראל, היינו צריכים לנסוע לקפריסין ולהירשם כנשואים בעיריית ניקוסיה (עניין טכני לגמרי), ובזה משרד הפנים דווקא כן מכיר.

25 שנה אחרי, אנחנו נשואים באושר, ואוהבים אפילו עוד יותר, ועם 3 ילדים מקסימים. לפני חודשיים השתתפנו בחתונה נהדרת, בה עורך טקס החופה היה חילוני. היה טקס מרגש, משמעותי ושוויוני. אם אתם עומדים להתחתן, והדת אינה חלק מחייכם, אפשר גם אחרת (ושיהיה במזל טוב!)