3/12/2019
במלאת 9 שנים לחוק ברית הזוגיות, שחוקקה הכנסת בשנת 2010, ניתן לקבוע שהוא מהווה כישלון נחרץ. החוק, המאפשר לבני זוג ששניהם חסרי דת לרשום את זוגיותם, מציג מציאות מביכה: 132 זוגות בלבד נרשמו במהלך השנים, ובארבע השנים האחרונות – 3 זוגות בממוצע בשנה בלבד. מנכ"ל חדו"ש הרב רגב: "החוק התברר כבלון נפוח וחסר חיים".
מערכת הבחירות האחרונה עסקה רבות בנושאי דת ומדינה. בין הדרישות הבולטות שעלו מהציבור ובאו לידי ביטוי במצעי המפלגות הייתה דרישה להנהיג בישראל נישואים אזרחיים, ומנגד דרישה של מפלגות אחרות לחזק ולעגן את מונופול הרבנות על נישואין וגירושים.
חוק ברית הזוגיות, המאפשר לבני זוג ששניהם חסרי דת להירשם, בא במטרה לפתור את אתגר חופש הנישואין בישראל. החודש מציין החוק 9 שנים ומציג מציאות מביכה – 132 זוגות בלבד מיסדו את הקשר ביניהם במסגרת ברית הזוגיות. ובשנים 2016-2019 נרשמו בסך הכל 12 זוגות חדשים - 3 זוגות בשנה בממוצע. כך עולה מתשובה לבקשת חופש המידע שקיבלה עמותת חדו"ש- לחופש דת ושוויון ממשרד המשפטים. יש לציין כי על פי בקשת חופש המידע נמסר כי משרד המשפטים לא מבצע תיעוד בדבר דחייה של זוגות מהרישום בעקבות התנגדויות בית הדין הדתי ואי התאמה.
חוק ברית הזוגיות שאמור היה לתת מענה לרבים שאינם יכולים להינשא בישראל, ובהם למאות אלפי עולים מבריה"מ לשעבר הרשומים כחסרי דת במרשם האוכלוסין, כשל כישלון חרוץ. בניגוד ליומרות והתקוות של יוזמיו, לא סיפק החוק מענה לצרכי העולים. בניגוד להבטחותיהם, הוא גם לא היווה צעד ראשון לקראת הכרה בנישואים אזרחיים בישראל.
מנכ"ל חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב: "החוק אשר הכריזו עליו כבשורה למאות אלפי העולים, אזרחי ישראל, שהרבנות אינה מכירה ביהדותם ואינם יכולים להינשא במדינתם, התברר כבלון נפוח וחסר חיים. אין פתרון לאתגר חופש הנישואין בישראל אלא בחקיקת חוק נישואין אזרחיים והכרה מלאה בחופש להקמת משפחה גם בישראל".
הרחבה
במרץ 2010 אישרה הכנסת, ביוזמת ח"כ דוד רותם ז"ל מישראל ביתנו ובהסכמת הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר, במענה ללחץ גובר, לפתור את אתגר חופש הנישואין ואת מצוקתם של מאות אלפי עולים שישראל אינה מאפשרת להם להינשא כלל. הצעת החוק מאפשרת רק לבני זוג ששניהם חסרי דת להירשם בברית זוגיות. החוק לא מאפשר רישום בברית הזוגיות לזוגות שרק אחד מהם הוא חסר דת, ולכן אינו פותר את עיקר הבעיה של מאות אלפי עולים חסרי דת וצאצאיהם. עם קבלת החוק הכריז אביגדור ליברמן, אז שר החוץ, ש"אישור החוק הוא פריצת דרך משמעותית בענייני דת ומדינה. מדובר באחד הרגעים הנרשמים בדפי ההיסטוריה של הכנסת".
ברית זוגיות אינה נישואים. מדובר בהסדר שקיים במספר מדינות עבור מי שרוצים למסד את הקשר ביניהם בלי להינשא או לבני אותו מין שהמדינה אינה מוכנה לאפשר להם להינשא. בישראל לעומת זאת מציעים אותו כאלטרנטיבה חוקית יחידה לנישואים אזרחיים לחסרי דת. אך גם מי שיירשמו בברית הזוגיות לא יוכלו להבטיח שבחו"ל יכירו בזוגיות הזו. הברית גם אינה כוללת את המילה "נישואים" שיש לה מטען רגשי משמעותי. בעיה נוספת היא שברית הזוגיות לא מהווה פתרון לרוב העולים, אשר התערו בחברה הישראלית ולרובם הגדול בני ובנות זוג יהודים, שעמם לא ניתן להקים ברית זוגיות (נכון להיום, החוק הישראלי לא נותן כל מענה לזוגות כאלה והם נאצלים להתחתן בחו"ל או לחיות כידועים בציבור ללא נישואין).
במהלך העברת החוק הזהירה חדו"ש שמדובר בחקיקה פיקטיבית, שאינה מהווה פתרון לא למצוקת העולים ולא לבעיית חופש הנישואין בישראל. חדו"ש חישבה והבהירה שהפוטנציאל של החוק הוא 200 זוגות בשנה בלבד [שכן רוב העולים נישאים ליהודים] ובפועל גם בקרב זוגות אלה רובם לא יבקשו להירשם, בין השאר משום שהוא מתייג אותם כ"גויים". מתברר שתחזיות חדו"ש צדקו וחוק ברית הזוגיות נכשל כישלון חרוץ. החוק הוצג כמהלך היסטורי אבל התגלה כמהלך מביך.
ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה שאין בה חופש נישואים. אתר מפת חופש הנישואים בעולם שיצרה עמותת חדו"ש, מדרג את ישראל לצד מדינות האיסלאם הקיצוני. אין ספק, בתחום הזה ישראל היא מדינה חשוכה במיוחד. סקרים רבים שנערכו בנושא, מטעם חדו"ש ואחרים, מוכיחים באופן עקבי כי רובו המכריע של הציבור היהודי רוצה בחופש נישואין, תומך בחקיקה שתאפשר נישואים אזרחיים ונישואים דתיים לא-אורתודוכסיים, ומתנגד למדיניות הממשלה.