15/10/2017
צילום: מגניסימו, מגנטים לאירועים לי היה ברור, עוד הרבה לפני שפגשתי את בחיר ליבי, שברבנות אני לא מתחתנת. כל שלב בתהליך הזה היה נראה בעיני משפיל לחלוטין - השקרים שצריך לספר לרבנים לגבי אורח החיים החילוני שלנו, הטבילה במקווה בעירום מול אישה זרה, החתימה על שטר הקניין (הכתובה) בו אבי ובן זוגי מחליטים בכמה כסף הם סוחרים בי, ולבסוף, טקס החתונה כשפניי מכוסות והשפתיים סגורות, שחלילה לא אומר מילה. חתונה היא בעיני טקס של איחוד, של אהבה אמיתית, מכבדת ושוויונית, ובחרתי בן זוג שחולק איתי את אותן האמונות. הוא מכבד ומעריך אותי כאדם השווה לו, ולכן אינו מסכים שארגיש מושפלת בשום יום בחיי, וגם לא ביום החתונה שלי. רצינו לקיים טקס יהודי ולכן בחרנו ברב רפורמי, שלאחר הכרות מעמיקה איתנו, יצר טקס יהודי המבוסס על אהבה ועל ושוויון, שריגש את כולם, ובעיקר אותנו. הרבנות האורתודוכסית היא הדרך הרשמית היחידה כיום להינשא בישראל, ועד שהחוק ישתנה, נעשה את מיטב יכולתנו לחיות את חיינו בדרך בה בחרנו. זוהי גם אחת הסיבות להחלטתנו שלא להתחתן בחו״ל, אלא למסד את הקשר באמצעות תעודת זוגיות והסכם נישואים. אנחנו יכולים רק לקוות שיום אחד באמת יהיו נישואים אזרחיים בישראלֿ שיאפשרו לכל איש ואישה להתחתן לבחיר/ת ליבו, ועד אז, הצביעו בטבעת והתחתנו בדיוק איך שאתם רוצים.